קיימות מספר השפעות שליליות על צפייה ממושכת במסכים, בעיקר בקרב ילדים ובני נוער. התמכרות זו פוגעת באורח החיים התקין ומנתקת את האדם מן המציאות. בגילאים צעירים יותר – ההתמכרות עלולה לפגוע בהישגים הלימודיים, במצב החברתי ואף להוביל לחוסר יכולת לפתח זהות עצמית.

“ארגון הבריאות העולמי קבע כי התמכרות למסכים תיחשב למחלת נפש ותירשם במגדיר המחלות הרשמי של הפסיכיאטרים. עדויות רבות שאספו מטפלים ברחבי העולם, הביאו להבנה נרחבת של ההתמכרות למסכים והשפעתה הפסיכולוגית והנוירולגית על המוח, וכן למדו רבות על האופן בו ניתן לטפל בה”, מסבירה נילי הררי.

הררי הוסיפה: “נערים עלולים שלא לקבל ארגז כלים מספיק לפיתוח מיומנויות וכישורים חברתיים ולמצוא עצמם מבודדים ומפוחדים, בלי יכולת להתמודד עם אתגרים חברתיים. זוהי אחריות ההורים לדאוג ששעות המסך של ילידם ובני נוער יהיו מוגבלות והגיוניות”.