פסיכותרפיה אנליטית היא גישה טיפולית המבוססת על התאוריה של הפסיכולוג השוויצרי קרל יונג. לפי הפסיכותרפיסטית האנליטית נילי הררי, בתחילת דרכו של יונג כתלמידו הצעיר ומעריצו של פרויד, עבד עימו בשיתוף פעולה קרוב, והיה לאחד מהמייסדים של הפסיכואנליזה יחד עם פרויד. בהמשך דרכו, יונג התנתק מפרויד ומהתאוריה הטיפולית הקלאסית כפי שהותוותה על-ידי פרויד וממשיכיו. בערוב ימיו, יונג חזר באוטוביוגרפיה שלו לקשר עם פרויד שהסתיים באקורדים צורמים, וטען שפרויד השתמש בסטטוס שלו ובכוח סמכותו כנגדו: “פרויד הציב סמכות אישית מעל האמת”, כותב יונג. דומה שפרידה זו השפיעה על יונג הצעיר כשפיתח את עמדתו היחודית לפסיכותרפיה, עמדה שהקדימה את זמנה בהומניות שלה ובקריאתה לעמדה הדדית יותר בקשר הטיפולי. יונג היה לפורץ דרך שפיתח פסיכולוגית מעמקים יחודית, והטביע את חותמו מעבר לעולם הפסיכואנליטי הקלאסי. הוא חזה כמה מההבנות הפוסטמודרניות שלנו, המדגישות את ההשפעה ההדדית שמתקיימת בין המטפל למטופל, כמו גם את המעורבות העמוקה של המטפל ביחסים הטיפוליים הנדרשת להצלחת הטיפול. כיום, פסיכואנליזה אנליטית זוכה להתעניינות והשפעה מחודשים בפרקטיקה של הפסיכותרפיה וכן בתרבות בכללותה.

לפי הפסיכותרפיסטית האנליטית נילי הררי, אחד המונחים החשובים בפסיכותרפיה אנליטית, הוא הלא מודע הקולקטיבי, כפי שפורט במאמר נפרד. מושג חשוב נוסף, המשלים את התת מודע הקולקטיבי, הוא האינדיבידואציה. שני המושגים מייצגים “נתונים קיומיים” (givens) שלדעת יונג הינם מרכזיים לנפש האדם – אותה כינה כבר בזמנו “העצמי”.

מהי האינדיבידואציה?

מדובר בתהליך התפתחות שבבסיסו חד-הפעמיות של כל אדם ואדם ושאיפתו לממש אותה. התהליך מוליך את האדם במסלול של מימוש מודעותו, ייחודו האישי, מהותו, שלמותו, יחד עם קבלת כל ניגודיו. יונג טען, כי דווקא בשל הלחץ הקולקטיבי להיות דומים ומסתגלים לנורמה, נוצר באדם דחף מפצה, שהוא מעין צורך ורצון להיות פרט חד-פעמי ייחודי. לפי הפסיכותרפיסטית האנליטית נילי הררי, אינדיבידואציה במובן זה הינה היכולת להשיג תערובת אישית בין הקולקטיביות והאוניברסאליות מצד אחד לבין הייחודיות והאינדיבידואליות מן הצד האחר. לפי הררי, חשוב להדגיש שנוכל להיווכח במשמעותה של תבנית האינדיבידואציה באדם מסויים רק כאשר נתייחס אליו בהקשר של מהלך חייו הפרטיים ובעת מהלכם.

לפי הפסיכותרפיסטית האנליטית נילי הררי, הפסיכולוגיה האנליטית מתנגדת מיסודה לגישה הרואה בקשייו הנפשיים של אדם “פתולוגיות” או מחלות שיש לרפא אותו מהן. במקום זאת הפסיכולוגיה האנליטית מבקשת לנסח קשיים אילו כקונפליקטים עמוקים שיש להם חיבור טבעי למשפחת האדם בכללותה. על הטיפול להאיר ולתת ביטוי לקונפליקטים אילו במסגרת קשר הדדי ומיטיב, ובתוך הקשר רחב של המימד האנושי הקולקטיבי, כדי לאפשר לאדם לממש את ייעודו האמתי כפי שמתגלה בתהליך האינדיבידואציה. פסיכותרפיה אנליטית דורשת מהמטפל מידה של אהבת אדם, כמו גם ענווה. פסיכותרפיה אנליטית מכוונת לעמדה של ענווה מול יכולות וכוחות הריפוי הטבעיים של המטופל.

 

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *